כל קריית ענבים הייתה שטח שומם אחד, לא עץ יער אחד ואף לא בעל חי, פה ושם על פני שטח הבקעות בין ההרים נשאר איזה עץ זית או עץ תאנה לפליטה, אך רובו ככולו היה השטח שומם, הרים ,חשופים, סלעים ששכבת הקרקע נשטפה מהם זה מאות בשנים

גלי אבנים וחצץ, קוצים ודרדרים בחלקות שקרקען לא נגרף על ידי הגשמים ונשאר לפליטה  זאת מצאנו כשבאנו, אנחנו המתיישבים הראשונים, בחול המועד פסח תר"פ, לתקוע יתד

ולהכות שורש בסלעים אלה. בין שבעת המתיישבים הראשונים היינו אני וזיתה חברתי, הזוג הצעיר האחד, יומיים אחרי ,הנישואים. את ירח הדבש בילינו בנטיעת יער האורנים הראשון

בהקמת המחנה, מחנה אוהלים, ואחר כך גם צריף עץ ראשון. לא עבר זמן רב והקריה המתה מאדם. זו הייתה התחנה הראשונה לעלייה השלישית שהתחילה לזרום ארצה. עשרות חלוצים באו ,באניות ונשלחו ישר לקריית ענבים. אנשים באו ואנשים הלכו חלק הלך לבנות כבישים בעמק, חלק הלך להתיישבות, ובקריית ענבים נשארה קבוצה אחת שקיבלה עליה בניין משק חקלאי הררי, ראשון בארץ. הלמו המכושים, דפקו הפטישים, - ובכל מלוא מרץ הנעורים ניגשנו לבנין המשק, להקים בנייני אבן, קודם  ,כול לבעלי החי והכנף, כמובן. הפרות והעופות זכו לבנייני אבן שהרי אם לא יינתנו להם התנאים המתאימים, לא יניבו את החלב

והביצים במלוא התנובה, אך האנשים, שקיבלו חינוך חלוצי, הם יודעים לחכות! האם זה יפחית ממסירותם למשק ולרעיון :הקבוצה? אדרבה! איזה טעם לחלוציות בלי סבל? ואם תשאל ומה יהיה על התינוקות? מדוע נגזר עליהם לסבול בצריף מהשרב ,בקיץ, עת גג הפחים מחמם והמחנק בצריף הוא ללא נשוא ובחורף, ובייחוד בלילות החורף, עת רוחות ממערב משתוללות וחודרות דרך כל הסדקים שבקיר העץ, ועת גשמי זעף ניתכים

ממעל וחודרים דרך הגג הרעוע והקירות הסדוקים? - על זה עדיין לא הייתה תשובה. כדי לקבל תשובה, היום, יש לבקר בבית הקברות של הקריה. השורה העתיקה ביותר בבית קברות זה היא לא של זקנים מופלגים, אלא של תינוקות, תינוקות שלא עמדו בכל הקשיים הראשונים של כובשי הנקודה ובוניה בין הקברים האלה זכינו אנו, הזוג הצעיר, בשני קברים אחד של בתנו הבכירה הדסה שמתה בגיל שנה מדלקת ריאות, והשני של בן, שמת ביום השישי להיוולדו ולא זכה אפילו להיקרא בשם חשך עולמנו בעדנו ולא יכולנו להמשיך את העבודה היום יומית במקום בו נכרה קבר לילדינו

לקחנו את מקל הנדודים ויצאנו את .הקבוצה- קיבלתי עליי תפקיד במרכז החקלאי