אברהם בן-נריה מספר
לאחר אשר נפל ברוסיה משטר העריצות, ההסתדרות הציונית יצאה ממחבואה והחלה לפעול באופן לגאלי. החלה פעולת התארגנות בהיקף רחב, ארצי. התחילו הכנות לוועידת כל ציוני רוסיה. הגיעו מארץ ישראל אוסיה טרומפלדור והתחיל לעסוק בהכנות לוועידת "החלוץ".
בשביל קבוצת "ארץ ישראל" ניתן אור ירוק – עת לעשות. בקרוב בוודאי תתגלה אפשרות לנסוע לפלסטינה – אל נאבד את זמננו, עלינו לנצל את הזמן בשביל לקבל הכשרה חקלאית לפני העלייה לפלסטינה. קבוצת "ארץ ישראל" לא רצתה לשבת באפס מעשה. היא רצתה לקרב את הגאולה, לא לשבת סתם בצפייה.
בשנת 1917 נסעו כמה חברים וחברות לעבודת הכשרה במושבות היהודיות שהיו בפלך חרסון. הם בילו את חודשי הקיץ במושבה היהודית נובו-פולטבקה ועבדו במשקים של איכרים יהודים.
באותו הזמן הגיע אלי ידיעה שבאודסה עומדים לפתוח חוות הכשרה בשביל חלוצים אשר מתכוננים לנסוע לפלסטינה. החלטנו תכף לשלוח שליח לאודסה בכדי לבדוק אם נכונה השמועה, ואם כן הדבר הרי עלינו להבטיח לנו מקומות הכשרה בחווה. אודסה היא עיר דרומית, זהו הנמל אשר ממנו מפליגות האוניות ליפו, נהייה קרובים למטרה כאשר יפתח סדק ליציאה מרוסיה. נבחרתי איפה בתור שליח מטעם קבוצת "ארץ ישראל" לנסוע לאודסה, להשיג מקום עבור חברנו בחוות ההכשה של החלוץ.
באותה תקופה קבלנו מאודסה חוברת ראשונה של המאסף "פלסטינה" בעריכתו של האגרונום אלכסנדר זוסמן. החוברת הכניסה אותנו לתוך הפרובלמות של בנין הארץ. היה זה כעין צרור בשמים מארץ הצבי. יחד עם זה גם באה ידיעה שחוות ההכשרה היא בהנהלתו של האגרונום זוסמן. זו הכתובת הראשונה בהגיעי לאודסה......
במחיצת האגרונום זוסמן
נקל להבין את התרגשות הבחור הפרובינציאלי, אשר בפעם הראשונה יצא מעיירתו ומצא את עצמו בעיר החוף, בתוך הכרך ההומה, בתוך מרכז ציוני דרום רוסיה. בדחילו ורחימו שירכתי את דרכי בבוקר בכדי להיפגש עם האגרונום זוסמן.
בהיכנסי לבית מידות אפור כהה – בתי אודסה בנויים אבן כהה – ברחוב קניאסקיה 33, מצאתי בחדר הראשון יהודי נמוך-קומה, בגיל העמידה רכון על ספר. שאלתיו אם יכול אני לראות את פני האגרונום זוסמן, ומה רבה הייתה השתוממותי כאשר יהודי צנום וכפוף זה הציג את עצמו בפני בתור האגרונום זוסמן. הייתי במבוכה, אבדתי את עשתונותיי. הוא הבין למבוכתי, השתדל להפיגה. הוא בכלל הכיר את אופים של צעירי הפרובינציה. התפתחה שיחה: מי אני ומניין, מה רצוני וכו...
לאגרונום זוסמן היה יחס חם ולבבי לבחורי הפרובינציה. באודסה – עיר ואם בישראל, עם הסתדרות ציונית חזקה, היה נוער מכל הסוגים" "צעירי ציון" שמאל וימין, "פועלי ציון" מכל הגוונים. עמלנים,"טרודוביקים" ולכל זרם כמה "טולקים".אולם זוסמן לא כל כך חיבב את הנוער מהכרכים. הוא רחש אהדה לבחורים מהפרובינציה – נוער תמים וישר שלא קולקל על ידי הכרך, נוער אשר מחונן באידיאלים וסגולותיו הן פשטות ויושר. את יחסו לאיש הפרובינציה הרגשתי במשך כל היום אשר ביליתי במחיצתו, ואם כי מאז עברו עשרות שנים, שנות שמחה וצער, הישגים וכישלונות, בכל זאת כמו מתוך ערפל אני זוכר את היום ההוא בכל בהירותו, כאילו אתמול קרה הדבר.
לאחר שיחה עם האגרונום זוסמן בדירתו הוחלט שאנו נוסעים אל חוות ההכשרה. הוא נכון להיות לי מדריך ומורה דרך. בדרך, תוך כדי שיחה. הכין לי הפתעה. רצה לגרום לי נחת רוח ואמר: "בוא, אראה לך את המשורר ביאליק". הוא לא שאל לדעתי. הוא פשוט הודיעני. מכיר הוא את נפש הבחור הפרובנציאלי, איזו חוויה תהיה לו לשהות במחיצתו של המשורר הגדול ביאליק, אין מה לשאול.
נכנסנו למשרד הוצאת הספרים "מוריה" של רבניצקי וביאליק. זוסמן החל לשוחח עם כמה אנשים שהיו בחדר, ולאחר כמה דקות נכנס ביאליק עם צרור ניירות, ואחריו הזדנבו כמה אנשים.
ביאליק פגש את זוסמן בלבביות ושמחה, שאל ודרש לשלומו, וכיצד העניינים. זוסמן מסר לו את מטרת ביקורו הבלתי צפוי: הואיל ויש לו כעת חווה חדשה, ושם חצר רחבת ידיים עם ארמונות נאים, מראה נהדר אל ההרים ואל הים, ראוי לכן שביאליק יבוא לשם לכתוב שירים – "ומה לך כאן בחדר סגור, בין החומות הגבוהות הסוגרות את האופק, ללא אור שמש, שם בחיק הטבע, ברחבי השדות – זהו המקום בשביל משוררים"
התפתחה ביניהם שיחה חיה, ערה ושוטפת. ביאליק התעניין לדעת מה עושים שם החלוצים בשבת, האם החלוצות מברכות על הנרות, ואם יש שם קוגל וצ'ולנט, בכלל זוסמן צריך לדעת שיש ללמד את הבחורות להכין צ'ולנט. זהו נכס יהודי חשוב אשר בלעדיו לא ייתכן בניין הארץ. ועוד עליו לדאוג שלא יחסר צנון ושום, ירק הכרחי בימי חג ומועד, בימי הקיץ ובימות הגשמים. היות ובפלסטינה יהיו כמה מיליונים יהודים, הרי הכרחי לברר כמה, איפה וכיצד לגדל צנון ושום. את התוכנית הזאת מוכרחים להכין מראש.
האגרונום זוסמן הסביר לו: בשבתות הבחורות נמצאות במיטות, מישרות את הגב לאחר עבודה של שבוע, ומטפלות ביבלות אשר על ידיהן הענוגות. הבחורים גם כן עייפים ונחים. ובכלל צ'ולנט אינו פרובלימה. כל בחורה תדע לעשות את זאת ואין כלל צורך בשום וצנון. אי אפשר לגדלם במשך כל השנה. יש תורך במחזור זרעים מסוים.
אבל ביאלק אינו מרפה ממנו, הוא בשלו: "מוכרחים צ'ולנט. אי אפשר לבנות הווי יהודי בלעדו. אפשר אמנם להכין צ'ולנט גם מתפוחי זהב ובננות, אבל יש לו עצה: על יד כל תפוח זהב אני מציע לשתול צנון אחד ועל יד כל בננה שום אחד – רק אחד – מה אכפת לך? זוסמן מנסה להסביר לו שיש כאן עניין של מחזור זרעים, אולם ביאליק מפסיקו באמצע "מה פה עניין של מחזור זרעים בשביל שום אחד? בכלל כל העניין של מחזור זרעים שלכם "אין ווערט א פעטרישקה" מה מבינים האגרונומים הגויים בזה ? אני תכף אפתח את "סדר זרעים" ואבחון את הדבר מבחינת כלאיים.
עמדתי מוקסם. ראיתי לפני שני תלמידי חכמים מתנגחים. שניהם שופעים הומור חי ועליז רצוף באהבה לעם.זה רווי הווי עממי יהודי, וזה חולם בהקיץ את חלום העתיד וכולו נתון לשאלותיה.
השיחה הייתה כעין קילוח מים זכים, התזת זיקי פקחות חיים ואהבה ללא גבול לעם, לאדם, לאדמה.
מיומני החברים
