מסיפורי יוסי בן-אברהם פלדבליט
למרות שינויי המשטר התכופים נמצאה באודסה אפשרות לשכור אוניה ולהעלות את אותם היהודים שהיו בעבר תושבי הארץ וגורשו ממנה בזמן מלחמת העולם הראשונה, כי בארץ ישראל שלטו התורכים והם אילצו את התושבים היהודים או לקבל את האזרחות התורכית או לעזוב את הארץ. ברור שמרבית היהודים התפזרו. כיוון שאנגליה וצרפת התחילו לכבוש בחזרה אזורים שונים ברוסיה, התארגנה בחסותם נסיעה לארץ ישראל – זו הייתה הנסיעה הראשונה לאחר המלחמה. ברוסיה היו כ – 600 איש, יהודים שברחו מהארץ מפני המשטר התורכי, ונרשמו לעליה לארץ. בתוכם היו גם שישה מחברי הקבוצה שכינתה עצמה "קואופרטיב ארץ ישראל". את האנשים לעליה בחרו על ידי כך שבחנו את מידת ידיעותיהם על הארץ, ומי שידע אושר לעליה. האוניה הגיעה לארץ בחנוכה שנת 1919.,,,,
לאחר שישה חודשים, בהם כבר התיישבו החברים הראשונים בדילב, נמצאה אפשרות להעלות לארץ את הקבוצה הגדולה מקמיניץ פודולסק, שהכריזו על עצמם כפליטי מלחמה והמשטר החדש הסכים לתת להם רשות לעבור את הגבול ולצאת לארץ ישראל. חברי הקבוצה שכרו שלוש עגלות עם סוסים וכל 32 האנשים קמו ביום אחד, ארזו את חפציהם, העמיסום על העגלות והתכוננו לעזוב את העיר. הדבר נודע ליהודי העיר, כ – 80.000 במספר וקם רעש גדול. לא כל יום עוזבים צעירים את העיר. במיוחד כשהם משאירים אחריהם 32 משפחות ועולים לארץ ישראל. זה היה לאחר שש שנות מלחמה – ארבע וחצי שנים של מלחמת העולם הראשונה ואחריה מלחמת האזרחים הקשה, בה נהרגו מיליוני בני אדם, ולפתע נפתח הגבול ויהודים נוסעים לארץ. כאשר יצאנו את העיר נלוותה אלינו תהלוכה של כל יהודי העיר. הם הלכו אחרינו כ – ארבעה ק"מ. אנחנו הלכנו אחרי העגלות שעליהם היו כל חפצינו ואז נפרדנו, התיישבנו בעגלות ונסענו.
הנסיעה נמשכה ארבעה חודשים. עברנו מארץ לארץ, מרוסיה לפולין, מפולין לאוסטריה, מאוסטריה לאיטליה ומאיטליה באוניה לארץ. באוניה היו כ – 700 איש והיא נסעה 28 יום. האוניה הייתה גרועה, בכל נמל היא עצרה, עד שסוף סוף הגענו ארצה..... אנחנו הגענו ביום שלישי, היינו יומיים בתל-אביב, נודע לנו שששת חברינו נמצאים בדילב, הודענו להם על כך שהגענו והם שלחו לנו עגלה עם זוג פרידות ועגלון כדי לקחתנו, כך שלדילב הגענו ביום חמישי. אני זוכר שבשעה ארבע אחר הצהרים העמסנו את כל חפצנו על העגלה ואנחנו 32 איש הלכנו ברגל אחרי העגלה מתל-אביב לדילב. לא ידענו היכן נמצאת דילב, אך העגלון כבר הכיר את הדרך וכך הלכנו עד שבחצות הגענו ל"באב אל ואד". עשינו הפסקה למנוחה, שכבנו על האדמה וישנו עד חמש בבוקר ואז המשכנו בהליכה עוד כ – 12 ק"מ ובשעה אחת עשרה בבוקר הגענו לדילב......
על העליה
